החלטה בתיק רע"פ 4869/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטים א' אפעל-גבאי, א' פרקש, ור' כרמל) בע"פ 4086/09 (שאוחד עם ע"פ 4084/09) מיום 10.05.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים (מפי כב' השופט ח' לי-רן) בת"פ 3600/06. במקביל לבקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין , אשר בית המשפט המחוזי בירושלים עיכב את ביצועו עד ליום 1.7.2012.

כתב האישום

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרתו הואשם, יחד עם נאשם נוסף, בעבירות כדלקמן, המתפרשות על פני ארבעה אישומים:

א.        קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק").

ב.        לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק.

ג.        מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק.

ד.        לקיחת שוחד, לפי סעיף 290, יחד עם סעיפים 293(4) ו-294(א) לחוק.

           עוד הורשע המבקש לבדו בעבירת לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק.

3.        בכתב האישום הובהר, כי בתקופה הרלוונטית, היה המבקש רס"ר במשמר הגבול, ושימש "סמל מבצעים" של כביש המערכת, קו התפר וגדר ההפרדה מסביב לשטח השיפוט של ירושלים, המפרידים בינו לבין שטח הרשות הפלשתינית (להלן:"עוטף ירושלים"). במסגרת תפקידו היה המבקש בקיא בכל הנושאים הקשורים ל"עוטף ירושלים", ובפרט ידע מי הם בעלי המבנים ובעלי הקרקע באזור, והיכן מתבצעות בנייה והתחלות בנייה. מתוקף תפקידו, ידע המבקש על קיומם של מבנים שניבנו ללא היתר, על תיקים שנפתחו למבנים אלה ועל צווי הריסה שהוצאו להם, וכן על פקודות מבצע שהוצאו במג"ב לשם הריסת המבנים. המבקש אף השתתף בישיבות של גופי האכיפה, בהן נקבעו ותואמו מועדים להריסת מבנים בלתי חוקיים, ולהחרמת כלים המשמשים לבניית מבנים אלה. עוד צויין, כי המבקש היה אחראי על שחרור והחזרת הכלים אשר שימשו לבנייה בלתי חוקית, והוחרמו ע"י רשויות האכיפה, לבעליהם. הנאשם הנוסף, שימש כמפקח על הבנייה במשרד הפנים בירושלים, בחלק מהתקופה לגביה הוגש כתב האישום, ובמסגרת תפקידו היה עליו לאכוף את הוראות חוק התכנון והבנייה בדבר בנייה ללא היתר, באזור שבאחריותו .

4.        יצויין, כי ביום 29.06.06 נחתם בין עו"ד חוסיין גנאיים (להלן:"הסוכן") ובין המשיבה הסכם עד מדינה, לאור העובדה כי הלה הביע את רצונו לפעול להשגת ראיות נגד עובדי ציבור, המעורבים בשחיתות שלטונית. בתמורה לסיועו, הובטח לסוכן, כי לא יוגש נגדו כתב אישום בעבירות בהן היה מעורב, ובלבד שתפקידו בהן היה אכן משני. הסוכן הופעל ע"י המאשימה, במשך שישה חודשים במהלך שנת 2006, ועדותו הובילה להרשעת המבקש, ברוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

5.        ארבעת האישומים הנוגעים למבקש, המשמש כעובד ציבור, מתארים כיצד קיבל לידיו שוחד מבעלי קרקעות באזור ירושלים, וכן מידי הסוכן, אשר פעל לטובת בעלי קרקעות, וזאת בתמורה למסירת מידע, בדבר כוונת גורמי האכיפה להרוס מבנים שנבנו ללא היתר בנייה, ולהחרים כלים אשר שימשו לבנייתם. עוד נטען, במסגרת האישום הרביעי, כי המבקש מסר לסוכן מידע פנימי בדבר כוונת המנהל האזרחי להרוס מבנה פלוני, וכן מידע פנים בדבר הפיצויים המוגדלים שבעלי קרקעות עשויים לקבל בעבור קרקעות שהופקעו להקמת עוטף ירושלים, והציע לסוכן לגייס לקוחות פוטנציאליים להגשת תביעות פיצויים כאמור. האישום השמיני מייחס למבקש קבלת סכום כסף מנאצר סביח, העוסק באספקת בטון לעוטף ירושלים ולאתרי בנייה שונים (להלן:"סביח"), וזאת בתמורה לסיוע של המבקש בהעברת משאיותיו של סביח במחסומים, הממוקמים באזור, ובבחינת "שלח לחמך על פני המים". כספי השוחד הועברו למבקש, בין היתר, בתמורה למתן התראה, מבעוד מועד, על כוונת שלטונות האכיפה להחרים משאבות ומערבלי בטון, המשמשים לבנייה לא חוקית.

פסק דינו של בית משפט השלום

6.        ביום 15.07.2008, לאחר משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות המיוחסות לו ולנאשם הנוסף, בעיקר בהסתמך על עדותו של הסוכן.

           בית המשפט קבע, כי עדות הסוכן הותירה בו רושם "מהימן לחלוטין", ומדובר בעדות רהוטה ועניינית, שלא נתגלו בה סתירות כלשהן, והיא אף גובתה בתיעוד מוקלט. שיחות הסוכן עם המבקש והנאשם הנוסף הוקלטו במכשיר הקלטה, ופגישותיו עימם במשרדו תועדו במצלמת וידאו. בהתאם לראיות אלו, קבע בית משפט קמא, כי המבקש קיבל לידיו, בשלוש הזדמנויות שונות, כספים מהסוכן תמורת מידע שמסר לו, אשר כלל גם מסירת מידע פנימי שהגיע אליו במסגרת תפקידו. באחת הפגישות, שוחח המבקש עם הסוכן אודות התמורה שהוא עתיד לקבל בגין פעולותיו להפחתת שומת מס הכנסה בעבור מספר נישומים.

           לאור הראיות הנסיבתיות והישירות, המפלילות את המבקש והנאשם הנוסף, שחלקן המכריע בא מפיהם, החליט בית משפט קמא להרשיעם בעבירות המיוחסות להם באישומים הרביעי עד השביעי.

           לגבי האישום השמיני, קבע בית המשפט, כי אף שסביח ניסה בעדותו בבית המשפט לחלץ את המבקש מאשמה, הוא מסר למבקש סכום של 90,000 ש"ח, בהנחה שבעתיד יוכל המבקש לסייע לו, מתוקף תפקידו המרכזי. באשר לאותן נסיבות, דחה בית המשפט את טענת המבקש, כי דובר רק בהלוואה שקיבל אביו, במטרה לסייע למבקש ברכישת דירה.

7.        בבואו לגזור את דינו של המבקש, נתן בית המשפט את דעתו על חומרת העבירות בהן הורשע, עת ניצל לרעה את תפקידו במערכת אכיפת חוקי התכנון והבנייה באזור בו קיימת שכיחות גבוהה לביצוע עבירות בנייה, ומעל באמון שניתן בו, תמורת קבלת שלמונים. עוד ציין בית המשפט, כי בעת גזירת הדין בעבירות שוחד, יש ליתן משקל נכבד להרתעת עבריינים פוטנציאליים. לקולא, התחשב בית משפט השלום בעברו הנקי של המבקש, בעובדה שטרם ביצוע העבירות, הוא מילא את תפקידו לאורך שמונה שנים, ללא רבב, ובהשפעת האירועים על חייו האישיים והזוגיים וכן על מצבו הנפשי.

           בית המשפט בחן את השאלה, אם יש מקום להבחין, בחומרת הענישה, בין המבקש לבין הנאשם הנוסף, כאשר האחרון ביצע את העבירות לאורך ארבע שנים, לעומת המבקש שביצען לאורך שנה, ואותו נאשם אף הורשע בשתי עבירות לקיחת שוחד נוספות. ואולם, לאור העובדה, כי המבקש "בעל דרגת נגד, ששימש בתפקיד מרכזי בצומת פעילות מרכזית של יחידתו, השתמש במידע פנימי שהובא לידיעתו מתוקף תפקידו הצבאי כדי לסחור בו", החליט בית המשפט להטיל על המבקש ועל הנאשם הנוסף עונש זהה.

           לאור האמור, נגזרו על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך שנתיים ממועד שחרורו מהמאסר עבירה שעניינה שוחד ויורשע בה, בתוך התקופה או לאחריה; 20,000 ש"ח קנס או 6 חודשי מאסר תמורתם.